שפ"פ בין מבני השיכון – בדיקת שינויים בתפקיד השטח הפרטי הפתוח (שפ"פ) בשכונות השיכון יד אליהו, תל אביב. הצעת מחקר לשם קבלת תואר M.Sc בארכיטקטורה,המחקר נעשה במסגרת לימודי תואר שני בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. בהנחיית: דר' אלס ורבקל, פרופ"ח אליסה רוזנברג.

לאורך התהליך המחקרי המחקר זכה במלגת תל אביב עיר עולם 2015, הוצג בכנס חוקרים צעירים בטכנין 2016 , וזוכה למימון תכנית עמיתי מחקר עזריאלי 2016

מבוא                                                                                                  

"שרטוט תכנית הבינוי של מקבץ בלוקים היא מלאכה פשוטה ביותר, לכאורה. הרי בדרך כלל מדובר בהתחלה חדשה, בגליון נייר נקי מעקבות של בינוי קיים, שעליו יש להניח בדלילות כתמים מלבניים, זהים או דומים, על פי כללים נתונים פחות או יותר של צפיפות, הפניה, מרווח בין חזיתות ומרחק מדרכי גישה. אין סגנון, אין הרגל, אין ניסיון, אין התניות היסטוריות, אין אי סדירות של מרקם קיים, אין רוח מקום, אין נוף, אין טופוגרפיה (אלא כמכשול הנפתר בחתך), אין זמן. יש רק קומפוזיציה גולמית שצריכה לבנות, שוב ושוב, בכל פעם קצת אחרת…"

אפרת,צ' (2000). "הפרויקט הישראלי בנייה ואדריכלות 1973-1948", בלוק (עמ' 172)

שני מאפיינים מרחביים בולטים קיימים כיום ברוב שכונות השיכון הטורי: הראשון- המרחב הבנוי – מבני שיכון טוריים בני 3-4 קומות, בלויים ובעלי מגוון תוספות בנייה חוקית/לא חוקית. השני- המרחב הלא בנוי המאופיין בשטחים פתוחים רחבים, אשר רובם אינם מטופלים. מאפיינים אלו שזורים זה בזה ונבנו במסגרת הארכיטקטורה המודרניסטית של הצבת מבנים על מצע של גן ירוק. חלק נכבד מהמחקר והדיון הביקורתי בעשורים שחלפו, נתן משקל רב תוך הערכה רבה לפרויקט "בניין הארץ" למאפיין הראשון: אי ההתאמה של המרחב הבנוי – "אריזות"[1] מבני השיכון הציבורי ל"יחידה החברתית" המתעתדת להשתכן בהן (קלוש, לו-יון, 2000), ובניסיונות להרחיבם ולשקמם (כרמון 1989). מחקר זה מבקש לדון במאפיין השני- המרחב הלא בנוי בין מבני השיכון אשר ברובו מורכב ממערכת שטחים פתוחים בקניין פרטי –שטח פרטי פתוח (שפ"פ)[2]. התכנון המקורי שיצא כנגד תחלואי העיר התעשייתית  Hall 1988)). יובא לארץ אך לעיתים לא פותחו השטחים הפתוחים והיחס אליהם היה בחלקו כמאגר שטחים עתידי להתרחבות המבנים (אפרת, 2000, קלוש, לו-יון 2000). יחס זה התקיים במסגרת ההתערבויות התכנוניות הממוסדות לאורך השנים (עיבוי, פרויקט שיקום שכונות)  ופעולות מרחוב לא חוקיות של התושבים. הרחבות מבני השיכון (שדר 2014), הפרטת פיתוח השטחים (מיישר 2007) ופעולות מרחוב (Bottom up) של התושבים הובילו למרחב פרטי- משותף עד מרחב אינדיבידואלי כגון:

(מערכות ישיבה, גינון, גידור ופתרונות חניה ואחסנה מאולתרים). התייחסות זאת הובילה לשינוי בעיצוב דפנות החלל הפתוח ולגבב שטחים המנותקים בחלקם ממארג השטחים הפתוחים הכולל בשכונה. בעשור האחרון מקדמות רשויות התכנון פרויקטים להתחדשות עירונית בשכונות השיכון הטורי בדגש על פינוי בינוי בצפיפויות הנאות בין 1:3 עד 1:8 (אתר משרד השיכון 2014). אופי הבינוי של פרויקטים אלו בד"כ יהיה זר לשכונה בכל הנוגע למיקום השפ"פ במערך השטחים הכולל. בשל היותם ביזמות פרטית ובשל מורכבות האחדת מגרשים, הם מוצבים באופן שרירותי במרחב ולעיתים באופן המסתגר מהמערך הכולל. כך בתהליך איטי נוצר שינוי מרקמי בשכונות אלו. מחקר זה מבקש לבחון את המשמעויות (ערכים ומכאניזם) בשפ"פ בשכונות השיכון בישראל, בכדי לעמוד על חשיבותו של משאב שאין דומה לו בטיפולוגיות השטחים הפתוחים הקיימות כיום במרקם האורבאני. דרך מקרה הבוחן שכונת יד אליהו בת"א , הנמצאת תחת לחצים תכנוניים, כלכליים, וחברתיים להתחדשות עירונית. תכסית השטחים הלא בנויים בשכונה זהה לתכסית השטח הבנוי (מסמך המדיניות של עיריית ת"א למרכז רובע 9, 2010). ניתן לחלק את היחסים המרחביים בין המרחב הבנוי למרחב הלא בנוי לשני מאפיינים המקומי והאורבאני. מכאן מבקש המחקר לגזור שתי רמות בדיקה בקנ"מ שונה: חצר משותפת בין מבני השיכון ומערך השטחים הפתוחים הכולל בשכונה. יחידות החקירה יבדקו בשלוש תקופות זמן: 1. היסטורי: הבסיס התיאורטי היסטורי לעיצוב השפ"פ ואופן תפקודו. 2. מצב קיים (2014): בחינת המציאות המתקיימת בשטח מול האידיאה התכנונית והמשך פעולות התכנון (Top down) וחקירת פעולות המרחוב  (Bottom up) החברתיות בשטחים אלו. 3. מצב מתוכנן: השינוי התפישתי המתעתד לעבור על השפ"פ (כפי שמופיע במסמך המדיניות של עת"א ומגולם בפוריקטים המצויים כיום בצינורות התכנון) משטח פרטי פתוח הנפתח למערך שטחים כולל בשכונה, לשטח בדגש פרטי. מסינתזה של שולשת פרקים אלו יבקש המחקר לבדוק את השינוי התפישתי, תפקודי של השפ"פ לאורך זמן, ולהציף ערכים הקיימים בהווה אשר ניתן לשלבם בתכנון העתידי.

[1] אריזות- הדירה מהווה פתרון -ככלי מדעי המבקש לייצר את היחידה המינימאלית לדיור . (קלוש, לו-יון,2000)

[2] שפ"פ – שטח פרטי פתוח- מושג תכנוני ליעוד קרקע שנגזר מתכנית בניין עיר (תב"ע). השטח הוא בבעלות פרטית ובד"כ תאסר בו הבנייה ויאופיין בגינון או בתכנים שיתופיים דוגמת חניה – לפעמים יכלול השפ"פ זיקת הנאה לציבור הרחב.